למה לשאוב חלב? ומי צריכה משאבה חשמלית?
נתחיל בלדבר על למה לשאוב חלב אם.
משאבה נועדה לשימוש במצב שבו אנחנו *רוצות לרוקן את השד מחלב, אבל התינוק לא עושה את זה* מסיבה מסויימת.
חלב שלא מתפנה מהשד עלול לגרום לגודש ולאחר מכן לדלקת, ולכן קריטי לרוקן את השד. הדרך הפשוטה ביותר היא כמובן להניק את התינוק. יניקה אפקטיבית של התינוק (הנקה פעילה) משחררת את החלב שבשד בצורה טובה יותר מכל משאבה ידנית או חשמלית.
אם התינוק משחרר את החלב, זה קל. אבל מה עושים כשהתינוק לא משחרר אותו?
לפני שאציע פתרונות, אני רוצה רגע להוריד את זה לפסים מעשיים. מתי התינוק לא משחרר את החלב?
המקרה המצוי ביותר הוא שאנחנו *חוזרות לעבודה* בזמן שהתינוק עדיין זקוק לחלב שלנו. בזמן שלא נהיה עם התינוק יצטבר חלב ויהיה צורך לשחרר אותו בדרכים חלופיות. במקביל, בזמן שהתינוק לא נמצא איתנו הוא יוכל עדיין לקבל את החלב שלנו – מי שיטפל בו יוכל לתת לו את החלב ששחררנו.
לפעמים *כבר בימים הראשונים שאחרי הלידה* קשה לחבר את התינוק לינוק מהשד. במצב כזה חשוב לשחרר חלב כדי לאותת לגוף להמשיך בייצור החלב (אחרת הכמויות ירדו בהדרגה), ולתת לתינוק את החלב. במקרים כאלה עוברים לפעמים ימים שלמים עד שנצליח להגיע להנקה וחשוב לשמור על ייצור החלב.
חשוב לי להדגיש נקודה מסוימת.
המקרים שעליהם אני מדברת הם מקרים שדורשים שאיבת חלב *באופן יומיומי* ובשגרתיות. במצבים כאלה של שאיבה קבועה יש חשיבות גבוהה לשאיבה *ששומרת על כמויות החלב* (שלא ילכו וירדו בהדרגה), *שחוסכת בזמן* (כי זה לוקח זמן ועושים את זה כמה פעמים ביום – כל יום) *ושמוציאה חלב באפקטיביות*.
עכשיו אפרט על אפשרויות לשחרור חלב.
*איך אפשר לשחרר את החלב?*
אפשר לסחוט ידנית חלב מהשד. זה עובד לא רע למי שמיומנת בטכניקה, אבל זה לא אפקטיבי בפינוי השד לאורך זמן (לוקח המון זמן ולא מרוקן את השד לגמרי) אז עבור מי שצריכה שאיבה יומיומית זה לא רלוונטי.
אפשר שלא לפנות את החלב (בזמן עבודה למשל). עם הזמן, הגוף יבין שבאותן שעות שבהן את עובדת אין צורך בארוחה נוספת, ובהדרגה כמויות החלב ירדו.
אפשר להשתמש במשאבה ידנית. זה פתרון לא רע עבור מי שצריכה לשאוב מדי פעם. אפשר להשיג כזו מחברות שלא משתמשות ולעקר את החלקים (סטריליזציה) או לקנות במחיר נמוך (100-200 ש"ח). משאבה כזו מתאימה למי ששואבת באופן שהוא לא יומיומי – אפשר לשאוב צד אחד בכל פעם (לוקח יותר זמן), מרוקנת פחות את השד (בגלל כוח השאיבה שלה) ולכן בשימוש קבוע תפגע בכמויות החלב. זה פתרון מעולה למי שמאוד חוששת מגודש ורוצה להחזיק משאבה 'ליתר ביטחון' בהישג יד, אבל לא לשימוש יומיומי.
…ועכשיו הגענו למשאבה חשמלית.
אם אין לך כוונה לחזור לעבודה לפני גיל 9 חודשים של התינוק, ואת מתכננת הנקה מלאה או שאת לא חוששת לקשיים בחיבור אחרי הלידה (בגלל מבנה הפיטמה שלך למשל) ותאומים זה לא המקרה שלך? כנראה שתסתדרי מצוין גם בלי המשאבה הזו. זה לא בשבילך. (באהבה!)
אבל אם את יודעת שיש לך צורך במשאבה לשימוש יומיומי – זה ממש בשבילך.
יש שני סוגים של משאבות חשמליות:
משאבה חד צדדית (שבה שואבים שד אחד כל פעם) ומשאבה דו צדדית (שבה שואבים את שני הצדדים בו זמנית).
הפער במחיר בין השתיים הוא כל כך קטן היום, שמבחינתי משאבה חשמלית חד צדדית לא נכנסת בכלל לדיון.
אני ממליצה על משאבה דו-צדדית כי שאיבה בו זמנית משני הצדדים משתמשת במנגנון שחרור החלב ביעילות. זה אומר *שזמן השאיבה מתקצר משמעותית* ושאיבה כזו *מגבירה את יציאת החלב*.
חשוב להבין שיש סוגים שונים של משאבות, עם עוצמות מנוע שונות, טכניקות פעולה מעט שונות ועוד. אני ממליצה לרכוש משאבה *עם מנוע חזק*. המנוע החזק חשוב כדי שפינוי החלב יהיה יסודי – וככה כמויות החלב לא ירדו בשימוש ממושך.
כשאתן רוכשות משאבה חשמלית כדאי לוודא שיש עליה אחריות מספיק טובה, כי למשאבות יש נטייה להתקלקל מידי פעם.
עוד שיקול חשוב, למי ששומרת שבת, הוא האם ניתן לחבר את המשאבה לשעון שבת. לא כל המשאבות החשמליות מתאימות לזה וכדאי לחשוב על זה.
יש עוד משהו אחד חשוב בנוגע למשאבה. קוראים לזה גביע שד (או קונוס או משפך או פלאנג' או חצוצרה). לגודל המשפך יש חשיבות גדולה ליעילות השאיבה. אם מישהי שואבת עם מידה לא מתאימה (קטנה מידי/גדולה מידי) זה עשוי להיות מאוד מתסכל כי החלב לא בטוח יצא ביעילות ואפילו עלול להיווצר פצע. רוב המשאבות מגיעות עם גביע בגודל סטנדרטי אחד ולכן חשוב שאם מרגישים אי נוחות או שחלב לא יוצא או שיודעות מראש שיש לכן פיטמה מאוד גדולה או מאוד קטנה- תתאימו גודל אחר של משפך ותרכשו אותו כחלק חילוף.
כדי להשתמש במשאבה חשמלית בצורה טובה, אנחנו רוצות שהשימוש בה יהיה דומה ככל הניתן ליניקה פעילה של התינוק שלנו.
בהנקה רגילה, אחרי כמה דקות מתחילת ההנקה, המוח מבין שהתינוק מנסה לינוק והוא מפעיל מנגנון שנקרא רפלקס שחרור החלב. המנגנון הזה אחראי בין היתר לזרימת חלב גדולה יותר בשדיים בזמן ההנקה.
מה שחשוב לנו לדעת לגבי רפלקס שחרור החלב הוא שאם הצלחנו להפעיל אותו – נוציא בשאיבה הרבה יותר חלב.
בתחילת השאיבה, אפשר לשים את המשאבה על מצב שבו היא עוד לא שואבת – אלא רק יוצרת גירוי על השד כדי לעורר את רפלקס שחרור החלב. רק אחרי דקה-שתיים נרגיש שהחלב מתחיל לזרום – ואז נעבור למצב של שאיבה.
ככה המוח יקבל את הגירוי ויעזור לנו להוציא הרבה חלב בשאיבה – למרות שאין כאן באמת הנקה.
פשוט וקל.
ויש עוד שיטה לעורר את הגוף להוציא יותר חלב… דרך ההורמונים.
מכירה את האוקסיטוצין? הורמון האהבה. יש לו קשר מאוד חזק עם ההנקה… האמת היא – שהוא ההורמון שמפעיל את רפלקס שחרור החלב.
אז הנה טריק. אם תוך כדי השאיבה תסתכלי על תמונה של התינוק (אם הוא לא לידך) או תריחי בגד שלו… מממ… זה יעזור להפריש יותר אוקסיטוצין ולהוציא יותר חלב בשאיבה.
טיפ זהב:
כדי להשיג מקסימום תועלת מהשאיבה אני ממליצה לשאוב באותן שעות שבהן היית רגילה להניק את התינוק. ככה הגוף יבין שעדיין יש צורך באותן כמויות חלב ובאותן השעות. זה לא רק טוב לריקון של השד בשאיבה, אלא גם טוב לגוף שלך. אם היית רגילה להניק בשעות מסוימות זה יעזור לך לשמור על השגרה כשאת מדלגת על ההנקה הזו.
בנוסף, אם כשאת חוזרת לעבודה התינוק שלך אצל מטפלת – עדיין הוא לא שם תמיד. יש ימים שבהם אין מטפלת (שבת, חגים..) ואז הגוף שלך רגיל להוציא חלב בזמן הזה מראש.
עכשיו יש בעיה.
המשאבה היא לא העיקר.
המשאבה היא צד אחד של הסיפור – הריקון של השד שלך. זה צד אחד של הסיפור… אבל זה לא הכול.
יש גם את הצד של התינוק. התינוק שרוצה לקבל את החלב השאוב שלך… איך הוא יקבל אותו?
זה כבר לא תלוי בסוג המשאבה שאת משתמשת בה.
ב-99% מהמקרים, מי ששואבת חלב נותנת אותו בבקבוק. זה המצב כמעט אצל כולן. הבעיה הכי גדולה כשמאכילים תינוק בבקבוק היא שהתינוק מתחיל להעדיף את הבקבוק על פני הנקה ישירה מהשד. זה נקרא העדפת בקבוק.
לבקבוק יש פיטמת סיליקון קשה (לפחות קשה יותר מפיטמה אנושית). הגירוי בפה של התינוק גדול יותר והוא אוהב את זה – תינוקות חווים את העולם בעיקר דרך הפה.
אז הבקבוק מרגש אותו יותר…
אם זה לא מספיק – הבקבוק מוציא את החלב בקלי קלות. החלב מגיע לגרון בלי שום מאמץ, גם בבקבוקים עם המידה הכי קטנה שיש. (את יכולה לבדוק בעצמך ולראות שמספיק להפוך את הבקבוק והוא מתחיל לטפטף)
אז חוץ מהגירוי החזק שבפה, החלב יוצא לתוך הפה של התינוק בלי שהוא עובד בשבילו…
(אם את זוכרת איך נראית הנקה פעילה, התינוק אמור להתאמץ ולהפעיל את שרירי הפנים שלו כדי לשחרר חלב מהשד. השרירים שמתפתחים יהיו קריטיים בעתיד לצורך למידת אכילת מוצקים ודיבור.)
אז אחרי שהוא כבר הכיר את הבקבוק – מה יקרה כשתזמיני אותו לינוק?
העדפת בקבוק.
גם תינוק בן 0 מבין בקלות את החשבון הזה: אם אפשר לקבל את החלב מתוך מאמץ, ואפשר באותה מידה לקבל אותו בחינם – אז למה לעבוד?
בהרבה מאוד מקרים התינוק מתחיל להתרגז על השד – ונרגע רק כשהוא מקבל את הבקבוק שהוא רוצה. את בטח יכולה לדמיין מה יקרה להנקה אם ההתנהגות הזו תהפוך להרגל קבוע… וזה לא טוב להנקה בכלל.
עכשיו זה לא תמיד קורה ככה. יש כמה ברות-מזל שמצליחות לשלב הנקה ובקבוק והכול הולך להן בסדר. אבל אני גם מכירה נשים שנתנו בקבוק רק פעם אחת – והתינוק שלהן כבר הראה שהוא מעדיף את הבקבוק על ההנקה. זה תלוי בתינוק וקשה לנחש את זה מראש.
(אני יודעת שהעדפת בקבוק ושביתות הנקה אלו דברים שנשמעים לכן מאוד נדירים. אבל המציאות היא שפונות אליי בממוצע 3-4 נשים עם הבעיה הזו מדי שבוע).
זה לא משהו שבהכרח אפשר למנוע, אבל יש כמה עקרונות שחשוב מאוד לשמור עליהם כדי להגדיל את הסיכוי שחשיפה לבקבוק לא תיפגע בהנקה.
