וכעת לנושא השני במאמר: פגות מאוחרת.

ההגדרה של פגות מאוחרת היא תינוקות שנולדו החל משבוע 34+0 ועד שבוע 36+6. בפועל, גם תינוקות שנולדים לפני שבוע 38 יכולים להיות בעלי מאפיינים של פגות מאוחרת מבחינת ההנקה.

זהו נושא שיש אליו פחות מודעות.

פגות מאוחרת מאופיינת בזה שתינוקות מצד אחד נולדים לפני הזמן, אבל מצד שני לא בהכרח  זקוקים לטיפול נמרץ כמו פגים בשבועות מוקדמים יותר. הם לרוב יכולים לנשום בכוחות עצמם וגם לאכול דרך הפה.

עם זאת, לרוב הם נולדים לפני השלב שבו הם יכולים לסנכרן בצורה מלאה מציצה-בליעה-נשימה. כלומר, הם יכולים לבצע כל אחת מהפעולות האלה, אבל הסנכרון של כולן יחד לא קל להם. מסיבה זו הם לא תמיד יכולים לינוק בצורה יעילה או מלאה.

אם תינוקות כאלה נולדים גם במשקל קטן (וזה קורה לעיתים קרובות), הם עלולים להיות חלשים מכדי להיות מסוגלים לינוק בצורה יעילה, לגרות את השד ולהעביר מספיק חלב.

זה בעייתי, כי הרבה פעמים התינוקות הללו כן מסוגלים להתחבר לשד, אבל הם פשוט לא יודעים לדרוש מספיק ארוחות ולהעביר מספיק חלב בהנקה.

בגלל שאין מספיק מודעות לבעיה הזו, אימהות רבות בטוחות שהן מניקות והכל הולך סבבה, ורק כשמגיעות לשקילה הן מגלות שבעצם התינוק שלהן לא עולה מספיק במשקל.

ועכשיו הבעיה היא שעד שכבר מגלים את זה – השד כבר הוריד את כמויות החלב, כי לא היה מספיק גירוי/הגירוי היה חלש. ומכאן נכנסים לסחרור.

ההמלצה במקרה של פגות מאוחרת היא להניק/ לעבור להנקה בצורה מבוקרת, תוך תשומת לב יתירה לכמויות החלב ולשמירה עליהן.

אם התינוק אושפז בפגייה לפני השחרור הביתה, לרוב הוא משתחרר בהנקה חלקית. זה בסדר! עדיף לעשות את המעבר להנקה לאט ובטוח, תוך שילוב של שאיבות+תוספות בהתחלה. השילוב של שאיבות ותוספות מבטיח לנו גם שהתינוק מקבל את מה שהוא צריך, וגם שכמויות החלב נשמרות. לכן עדיף לעבור להנקה בצורה מבוקרת מאשר לעשות מעבר חד להנקה, ואולי לגלות שזה לא היה מספיק.

אם התינוק נולד מעל 2 ק"ג ולא היו בעיות מיוחדות, יכול להיות שיהיה שחרור הביתה בלי להיות באשפוז ארוך (במיוחד אם התינוק נולד אחרי שבוע 36). גם אז, חשוב להיות מאוד בפוקוס על מה שקורה. ההמלצה הכי טובה שלי היא בכל מצב של לידה לפני שבוע 38, או של תינוק קטן – לקחת יועצת הנקה ולראות שהכל הולך כמו שצריך.

בכל מקרה, יכול מאוד להיות שיהיה שווה לשמור על 2 שאיבות ביום בהתחלה, לצד הנקה, ואם העלייה במשקל לא מספיקה לתת תוספות. למה? קריטי לזכור שאצל תינוק קטנטן אין רזרבות. קריטי לנו שיקבל את מה שהוא צריך ועדיף להיות קצת יותר "בפוקוס" בהתחלה, ואחר כך לעלות על הגל.

הערה חשובה על תוספות: לפעמים יש צורך לתת תוספות. בבית החולים לרוב האפשרות היחידה שתוצע תהיה בקבוק. כמו שכבר הבנתן, בקבוק זה לא אידיאלי מצד אחד, ומצד שני רוב התינוקות (במיוחד פגים) מצליחים להתגבר על חשיפה לבקבוק ולעבור להנקה אם לאמא יש מספיק חלב. הסיבה שפגים מאוחרים מקבלים בקבוק היא כי קל יותר לאכול מבקבוק.

עם זאת, עם המעבר הביתה רצוי לתת את התוספות בדרכים אחרות שמעודדות את התינוק לסנכרן מציצה-בליעה-נשימה, ולשפר את סיבולת לב הריאה שלו שדרושה להנקה (הנקה היא פעילות אירובית).

דרכים כאלה יכולות להיות האכלה בצינורית על האצבע/האכלה עם מזרק על האצבע/האכלה בצינורית על השד. זה לא חייב להיות בכל ארוחה אבל זה בהחלט יכול לעזור לעשות מעבר מהיר יותר להנקה.

ומילה אחת על אחרי הלידה – אם ילדתן לפני הזמן, אל תיבהלו אם ההנקה לא הולכת מיד. כדאי לזכור שהנקה היא תהליך, וזה בסדר שהיא תיקח זמן. העיקר לדאוג ל-2 דברים והשאר יגיע עם הזמן והסבלנות:

1. ייצור החלב (על ידי סחיטה ידנית ושאיבה תכופה),
2. שהתינוק יקבל אוכל ויעלה במשקל (גם אם באופן זמני יש צורך להשתמש בתמ"ל עד שהכמויות יעלו).

לפעמים, ברגע שתינוק משיג רמת בשלות מסוימת או כשהוא מתחזק – הדברים מסתדרים מעצמם. רק צריך קצת סבלנות ונכונות לעבור תהליך.