על השימוש בפטמת סיליקון, ועל הגמילה ממנה
רקע קצר –
פטמת סיליקון הומצאה במקור כדי לעזור במצבים שבהם התינוק לא מצליח לתפוס את הפטמה של אמא שלו. כיוון שפטמת הסיליקון בולטת החוצה – התינוק יכול להיתפס עליה יותר בקלות, והוא מצליח לינוק מהשד.
צריך להבין שמדובר כאן על אביזר שיכול להיות מדהים ובמקרים מסוימים ממש להציל הנקות, אבל מצד שני, בגלל הקלות שלו, עלולים לעשות בו שימוש יתר (רמז!).
בקיצור, צריך לעשות כאן סדר.
מתי רלוונטי להשתמש?
פטמת סיליקון היא פתרון רלוונטי במצבים בהם:
- התינוק נחשף לבקבוק/פטמה מלאכותית וכבר לא מגיב לפטמה של אמא שלו.
- התינוק נחשף לבקבוק/פטמה מלאכותית עוד לפני שלמד לתפוס את הפטמה של אמא שלו.
- הפטמה של האמא מאוד לא בולטת החוצה, או הפוכה פנימה.
- שביתת הנקה (עקב בלבול פטמות).
בנוסף, פטמת סיליקון יעילה רק מרגע שנכנס החלב. (כשיש קולוסטרום התינוק יעביר דרכה רק מעט מאוד ולכן מתחילים להשתמש בה מהיממה השלישית כשמתחיל להיכנס החלב).
מה הפתרון כאן?
פטמת סיליקון היא פתרון מצוין כי היא מאפשרת לנו הנקה מהשד – לעומת האפשרות האחרת של שאיבה, ולתת את החלב לא ישירות מהשד.
זו גם דרך טובה להחזיר אותו לשד – בגלל שבעצם פטמת סיליקון בולטת יותר (ועשויה סיליקון…) היא מגרה הרבה יותר את הפה של התינוק ומזכירה לו את הבקבוק.
אזהרות, מיתוסים וכו':
בעבר היה מקובל לחשוב שההנקה אצל מי שמניקה עם פטמת סיליקון לא מגרה לה את השד בצורה יעילה, ולכן צריכה לשאוב באופן קבוע.
היום, כשרוב פטמות הסיליקון שמייצרים מספיק דקות כדי לגרות בצורה טובה את השד, רוב הסיכויים שאחרי כמה ימים כבר לא יהיה צורך להיעזר בשאיבות, אלא התינוק יצליח לגרות בצורה יעילה. (זה יקרה אם שמים לב שמשתמשים בפטמת סיליקון במידה מתאימה – ארחיב על זה עוד רגע בהמשך).
ועדיין, עד להתבססות, כדאי לתגבר בהתחלה עם 2-3 שאיבות ביום ליתר ביטחון. ההמלצה למי ששואבת כדי לשמר כמויות חלב בשימוש בפטמת סיליקון היא לשאוב ממש בסוף ההנקות, ולא במקום הנקות.
אגב, יש נשים שהשימוש בפטמת סיליקון יגרום לזה שהחיבור יהיה פחות כואב (ולכן במקרה של רגישות מאוד גדולה בפטמות לפעמים שווה לנסות להניק דרך הסיליקון), אבל גם יש נשים שלהיפך – זה פוצע אותן יותר. אז צריך לשים לב גם לזה ולוודא שהחיבור הוא טוב. מה שכן, ההנקות יכולות להיות לפעמים קצת יותר ארוכות דרך הסיליקון, כי הוא מווסת את הזרם.
מה עושים כשאנחנו רוצים לגמול מפטמת סיליקון?
הרבה אימהות חוששות ושואלות את עצמן מה לעשות במקרה שהתינוק התרגל לפטמת סיליקון.
לפני שבועיים הגעתי לאמא מהממת שהשתדלה והתאמצה כל כך הרבה על ההנקה אבל התינוק שלה לא תפס את השד. כשהיא הייתה בהתרת לשון, היא שאלה שם אם להשתמש בפטמת סיליקון. מה אמרו לה? שלא כדאי – כי אחר כך יהיה לה קשה להיפטר מזה.
כשהגעתי אליה, והתינוק באמת לא הצליח לתפוס את הפטמה שלה, והשתמשנו בפטמת סיליקון (והוא הצליח לינוק בצורה מדהימה) – היה לי חשוב להעביר לה את המסר שקודם כל עכשיו יש לה תינוק יונק! אז במצב כזה קצת פחות מעניין אותנו אם הוא יתרגל לזה או שלא. כי קודם כל הוא יונק עכשיו.
אחרי שהוא כבר יונק כמו שצריך, יכול להיות שנוריד אותו מפטמת הסיליקון. אבל לכתחילה במצב שבו תינוק לא מתחבר לשד, תמיד נעדיף לחבר אותו עם פטמת סיליקון מאשר להישאר בלי חיבור לשד ישירות!
עדיף לנו תינוק שיונק עם פטמת סיליקון מאשר תינוק שלא יונק בכלל.
(הייתי חייבת לשתף, כדי לתת פרופורציות😊) ועכשיו לגוף השאלה, איך גומלים:
ככל שתינוק יינק יותר, הוא יתרגל יותר לפעולת היניקה וגם יוציא יותר את הפטמה. לכן, אם לכתחילה הפטמה שלנו יחסית בולטת החוצה, או שאחרי שיונקים כמה מציצות עם הסיליקון היא יותר בולטת החוצה – אפשר לנסות להתחיל עם הסיליקון וכשהתינוק קצת מנומנם אבל כבר לא מורעב, להוציא את הסיליקון ולנסות לחבר בלי.
למה בכלל לעשות את זה? הסיבה שבכלל נשים רוצות להגיע להנקה בלי הסיליקון היא כדי שהתינוק יקבל את המיקרוביום של אמא שלו על ידי זה שהוא מוצץ את השד וייחשף אליו, וגם כדי שהרוק שלו ייספג בשד של אמא שלו – ויווצר חלב שמדויק לו. אז כדי לטפל בזה באופן זמני אפשר לתת לתינוק לפעמים פשוט למצוץ או ללקק רק את הפטמה.
בנוסף, השאיפה שלנו היא (אם אפשר) כמה שיותר מהר להיפרד מהסיליקון. לא תמיד זה יקרה באופן מיידי. אבל לרוב זה כן יקרה באיזשהו שלב בהנקה –
או שהתינוק ייפטר מהסיליקון, או שפשוט לא ימצאו אותה ולא תהיה ברירה ואיכשהו יצליחו לחבר אותו😊
או שזה תהליך שיקרה מעצמו, וזה צריך להיות תהליך הדרגתי לא צריך להיות בלחץ. קודם כל את מניקה, התינוק עולה במשקל אז הכל בסדר. ולאט לאט לנסות להוריד את הסיליקון.
למה חשוב לשים לב כשמשתמשים בפטמת סיליקון?
יש מידות שונות, צורות שונות וחברות שונות.
בגלל השונות הגדולה, אם מידה/צורה מסוימת לא עובדת לנו, שווה לנסות מידה אחרת. חברות שאני ממליצה עליהן הן לנסינו, מדלה וארדו. מבחינת המידה, היא אמורה להיות כמה שיותר קטנה – אנחנו רוצים את הפטמה הכי קטנה שמתאימה לפטמה שלנו, כך שהתינוק יצליח להיות מחובר בצורה טובה למרות שיש סיליקון – כלומר עד העטרה.
איך בוחרים מידה? צריך למדוד את קוטר הפטמה שלנו עם סרגל ולקנות את פטמת הסיליקון שהכי קרובה לקוטר. (המידות המקובלות הן S=16mm / M=20mm / L=24mm)
מבחינת הצורה יש אזור שהוא כמו חצי עיגול ויש אזור שטוח. צריך למקם את האיזור השטוח ככה שהוא יהיה מול האף של התינוק – כדי שכשהתינוק נמצא על השד, האף שלו נוגע בשד ומריח את אמא שלו ולא נתקע בפלסטיק ונחסם על ידו.
לקראת סיום, 2 נקודות שרציתי לגעת בהן:
- בבתי חולים שולפים פטמת סיליקון נורא בקלות. כמה בקלות? מציעים סיליקון כמעט בכל מצב שבו תינוק לרגע לא הצליח לתפוס את הפטמה – גם אם הפטמה כן בולטת החוצה(!) וזה כבר לא תקין. למה זה עובד ככה? כי אין אפשרות לשבת ולעזור לכל אחת לחבר את התינוק בצורה טובה… ובפטמת סיליקון הרבה יותר "קל" – לא צריך להתעסק כל כך עם תפיסה כי התינוק פשוט תופס – וזה פתרון מהיר בשבילם בבית החולים.
אז אם נתנו לכן פטמת סיליקון בבית החולים ואתן רואות שהפטמה שלכן יחסית כן קצת בולטת החוצה כדאי להביא יועצת הנקה כדי לנסות להיפטר מפטמת הסיליקון.
- לפעמים כשתינוק יונק מפטמת סיליקון הוא יכול להיות מתוסכל בכמה שניות הראשונות כי לוקח רגע עד שהוא מוציא שם חלב. אז אפשר לנסות לסחוט ולמלא את פטמת הסיליקון במעט חלב מראש כדי להקל עליו, ולסחוט לו חלב תוך כדי – לפחות בהתחלה עד שהחלב מתחיל לזרום.
