אודות

היי, אני מיה, יועצת הנקה מוסמכת בינלאומית (IBCLC) ואמא ל-3 ילדים מתוקים.

אני כל כך שמחה שעצרת לקרוא את הדף הזה.

אם את מישהי שרוצה להניק ב-2021, זה לא קל.

מתי בפעם האחרונה ראינו מישהי מניקה? בחיים האמיתיים, בלי פילטרים. אולי התשובה שלך תפתיע אותך.

לאימהות לתינוקות יש 2 ברירות אסטרטגיות:

  1. לעשות (לחקות) את מה שכולן עושות עם התינוקות שלהן – רק באריזה מעט יפה יותר, או עם אביזרים מעט מודרניים יותר, או בדרך שוויונית מעט יותר.
  2. או לעשות משהו שונה לחלוטין. משהו שחריג בנוף. משהו עם אמירה. משהו שהערך שלו גבוה משמעותית עבורך ועבור התינוק שלך.

 

כדי לבחור בדרך שונה צריך קודם כל את האומץ לבחור בצורה שונה מכולן.

יש כל כך הרבה ערך ומשמעות עבורך, ועבור התינוק שאת מגדלת, כשאת בוחרת בדרך האחרת.

והאמת, שזה הרבה יותר קל משנדמה.

זה לא דורש גאונות.

גם לא צריך לראות דברים שאחרות לא רואות.

רק צריך להבחין בשפה המיוחדת שבה התינוק רוצה לדבר.

כשכולן הולכות באותו הכיוון, מה שאת צריכה לשאול את עצמך זה:

מה אם אני אלך בכיוון השני?

זו לא דרך לכל אחת.

כי זה דורש אומץ.

זה לא הולך לתת לך חיים קלים במובן המקובל.

אבל זה סימן טוב. סימן שאת בדרך לבנות את הזהות החדשה שלך כאם בצורה בריאה ויציבה הרבה יותר.

המנטליות של רוב הנשים, שמחפשות להפוך את ההורות למשהו שחיצוני להן ("איך אפשר להיות אמא בלי לשנות את החיים"), הופכת את הדרך הטבעית יותר לחריגה בנוף.

התהליך שבו אישה הופכת לאם ומשנה חלק עמוק בזהות שלה הוא בלתי נמנע. יש מי שבוחרות להתעלם מזה, אלו הרוב. יש מי שמחכות לשינוי בציפייה, והופכות את האימהות לחוויה משמעותית.

אני מאמינה שתמיכה אמפתית ועקבית שמתחילה בהריון וממשיכה אחרי הלידה היא המפתח לאימהות בריאה ויציבה ולהתפתחות מיטבית אצל תינוקות.

צריך אומץ כדי לבחור במה שבריא לגוף, לנפש ולהתפתחות.

וזה מה שמרגש אותי. לעזור לאימהות שמעריכות הנקה להיות קשובות לעצמן ולתינוק שלהן ולתמוך בהתפתחות בריאה.

… לא לרוב – שם יש את אלו שבוחרות לתעדף את הנוחות שלהן עצמן על פני הצרכים של התינוק.

אני מעריכה את האימהות שמוכנות להקריב משהו מעצמן לטובת התינוק שלהן (שהוא חלק מהן) כי הן יודעות שזו הדרך הטבעית באימהות.

הדרך שלי באונליין התחילה בשנה האחרונה (למרות שאני מייעצת מסביב לשעון כבר מאז 2017).

את הדרך המקצועית שלי התחלתי עם תואר בפסיכולוגיה, ובניסיון לדייק את עצמי כאדם וכאמא, עשיתי שינוי בתכנית כדי להיות יועצת הנקה מוסמכת.

(למדתי הדרכת הנקה במכון וינגייט, סטאז' בבית חולים לניאדו, אני חברה באיגוד הישראלי למקצועות ההנקה, יועצת הנקה מוסמכת בינלאומית IBCLC מאז 2021, ומדריכה בהתנדבות באירגון ליגת לה לצ'ה ישראל- אירגון שתומך בנשים מניקות.)

עד היום ליוויתי מאות אימהות בשלבים שונים בהנקה שלהן.

חייבת לומר שאני ממש אוהבת את מה שאני עושה היום.

אני קמה בבוקר ומתרגשת מהפלא שאני יכולה לעזור לאימהות להניק, לטפל בתינוקות שלהן, להתמודד עם אתגרים בהנקה, בשינה ובתזונה, ולהתאים את הדרך שבה הן חולמות להיות אימהות לעולם שלנו ב-2021.

זו עבודה שהיא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי.

זו דרך שבחרתי לעצמי ושאני גאה בה.

אם מעניין אותך להכיר מקרוב יותר את הסיפור האישי שלי, תמשיכי למטה. יש בו לידות, גודש ועימות עם חלומות ילדות ישנים.

אולי הגעת לכאן מסקרנות (זה נחמד!).

או אולי מאיזשהו צורך (מעולה – אולי יש לי משהו שיתאים לך בול).

או שאת רוצה לפנות אליי ישירות, ונדבר על איך אפשר לעזור לך לפתור את מה שצריך.

הסיפור שלי

אם מעניין אותך לשמוע את הסיפור האישי שלי, את מוזמנת להכיר אותי קצת יותר:

כשהייתי בהריון הראשון שלי (לפני 6 שנים) התכוננתי מאוד ללידה.

חלמתי על לידה טבעית, קראתי ספרים ועשיתי הכנה עמוקה.

אבל כשהגעתי לפרקים על הנקה – דפדפתי הלאה.

הנחתי שכתוב שם למה חשוב להניק, ולי זה היה כבר ברור שאני רוצה להניק. לא הרגשתי שיש למה להתכונן.

ב"ה ילדתי בלידה טובה, ממש כמו שחלמתי. ניסיתי להניק אחרי הלידה, והיה נראה שהכול זורם… עד שזה כבר לא זרם.

יומיים אחרי הלידה הבחנתי בקשיים בחיבור. למרות שפניתי לאחיות במחלקה הן התעלמו מהבקשות שלי ולכל היותר זרקו לעברי 'הכול נראה טוב, זה יסתדר'.

באותו יום שקלו את התינוקת שלי, כי עמדנו להשתחרר – אבל אז ראו שהיא ירדה כמעט 10% ממשקל הגוף שלה אז השאירו אותנו עוד יום במחלקה. במקביל, אצלי התפתח גודש מטורף, כי התינוקת ינקה רק מצד אחד. כמובן שלא ידעתי אפילו שזה לא אמור להיות ככה, ואף אחות או 'יועצת הנקה' במחלקה לא עזרה לי, או אפילו הציעה לי לשאוב את החלב.

חברה המליצה לי לראות יועצת הנקה. בנס הצלחתי לתאם עם יועצת שתפגוש אותי מיד אחרי השחרור. ביננו? לא היה לי מושג מה זו יועצת הנקה. האמת, שהנחתי שזו עוד איזה פיקציה ('היום ממציאים יועצת לכל שטות' , אמרתי לבעלי) אבל נסעתי אליה כי כבר הייתי אבודה לחלוטין. היא ביקשה כוס, והתחילה לסחוט לי את השד. אח"כ בקלות ובמהירות חיברה את התינוקת שלי לשד שאליו היא לא התחברה כבר יממה וחצי. באותו זמן לא הבנתי בכלל מה היא עשתה, ואיך לעזאזל היא הצליחה לחבר אותה.

היא נתנה לנו הנחיות להמשך, הסבירה איך להמשיך מכאן ובאמת מאותו הרגע הדברים הלכו והשתפרו. נפגשנו עוד פעמיים, כי הייתי חייבת לחוות עוד מהקסם הזה, והדברים ב"ה עלו על הגל… והמשכנו להנקה מלאה עד שהיא נפרדה מההנקה בעצמה בגיל 3 (ובעקבותיה ינקו גם שני האחים שנולדו לה).

האימהות עצמה שינתה הרבה במסלול החיים שלי. מעט אחרי הלידה החלטתי לעזוב את התואר לטובת לימודי רפואה. הייתי מוכנה למסע הארוך והתקבלתי, עד שקיבלתי את מערכת השעות. כל יום עד 18:00. או עד 20:00. איך אני אוכל להצליח להיות האמא שאני רוצה להיות? להיות נוכחת בחיים של הבת שלי? באותו היום גנזתי את החלום. אבל משהו נשאר פתוח…

חיפשתי מקצוע שבו אוכל לעזור ברמה הכי פרקטית כדי לשפר חיים של אנשים. המשכתי את התואר בפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה וחיפשתי את ההתמקצעות. יום אחד בעלי הציע את הרעיון ללכת ללמוד יעוץ הנקה. פתאום היה לי קליק כזה בלב. הרגשתי שהוא פגע בול.

אז למדתי הדרכת הנקה במקביל לתואר, עשיתי סטאז' בבי"ח ומאז, כבר יותר מ-4 שנים זה מה שאני עושה. יועצת ומדריכת הנקה. מלווה נשים בכל שלבי ההנקה שלהן. מקבלת הצצה לרגעים נדירים ומרגשים בתחילת ההורות והחיים של התינוק.

אבל עד היום, אחד הדברים האהובים עלי במקצוע שלי הוא הכנה להנקה.

אולי בגלל מה שאני עברתי, וכמה שזלזלתי בזה בהתחלה בעצמי. אולי פשוט כי אני רואה כמה אימפקט יש לזה על הצלחת ההנקה.

בכל מקרה, זו אחת מהמשימות שלי בעולם. להביא לנשים ולאימהות את הידע שאבד על הנקה.

הידע הזה, שיכול לעשות באמת הבדל.

לקחים עיקריים לקחת מהסיפור שלי:

  1. ללכת עם הלב. זה מפחיד אבל זה מספק הרבה יותר.
  1. תמיד יש חלק שלא בשליטתנו. אבל יש גם חלק שכן. זו האחריות שלנו ללמוד.
  1. עם ידע מקדים אפשר למנוע את רוב הקשיים. לא הכול כמובן, אבל הרוב זה יותר מכלום.

במקרה שלי לא היו גורמים חיצוניים שהקשו על ההנקה. לא לידה קשה, בעיה מבנית בשד או לשון קשורה. הבעיה אצלי הייתה ניהול לא נכון של ההנקה.

אם היה לי את הידע המוקדם על דברים כמו מעקב אחרי היציאות או טיפול בגודש, אולי הייתי קולטת עוד לפני השקילה שהתינוקת לא קיבלה מספיק והייתי מצליחה לחבר אותה בעצמי…

ויש גם לקח 4 שלמדתי…

זה משהו שקשה להפנים אותו לפני לידה ראשונה, אבל אחרי שהבנתי את זה הייתי חייבת לשתף בזה. פשוט כי הבנתי שזה מה שמונע מהרבה נשים להתכונן להנקה.

  1. זה לא נגמר בלידה.

זה נשמע מובן מאליו כשאת אומרת את זה לעצמך, אבל יש בזה הרבה עומק.

הלידה היא נקודת מפנה שצריך להתכונן אליה מראש. אבל פרופורציות. זו גם התחלה של משהו הרבה יותר משמעותי… יש כל כך הרבה עיסוק סביב ההכנה ללידה, וזה בסדר (כשזה במידה הנכונה). אבל בסוף, הלידה נגמרת מתישהו – לכל היותר תוך כמה ימים.

לעומת זאת, החיים שמתחילים אחרי הלידה הם תקופה הרבה יותר ארוכה, משמעותית ומעצבת בחיים של התינוק ושל המשפחה כולה. ההנקה היא תקופה של חודשים עד שנים. זו תקופה שההכנה אליה יכולה לעשות הבדל עצום.

תודה שאתן כאן, זה מראה שאכפת לכן.

חיבוק גדול,

אימהות מספרות